יום שני, 30 ביולי 2012

משפחה

יש רגעים כאלה , שרוצים ללחוץ "פריז". להקפיא אותם ושלא יעברו לעולם.
לפעמים אני כועסת על עצמי שלא רשמתי לי מה בדיוק קרה באותו הרגע.
היום הכל יותר פשוט, לא יודעת מה איתכם אבל אני הפכתי למתעדת סדרתית והמשפחה היקרה שלי לא מצליחה להתרגל לזה שאני מצלמת כל רגע.
האמת שזה התחיל אחרי שאבי נפטר (וואו ! קשה לי להאמין שעברה כבר יותר משנה !).

עידודו היה בן שבע וחצי ומאד קשור לאבי. חודש לפני התאונה הוא היה עם אבי בעבודה יום שלם ולא הפסיק לדבר על זה (עד היום...).
בזמן השבעה, הגיעו קרובי משפחה עם אלבומי תמונות מהעבר, אמי הוציאה תמונות והדיפדוף באלבומים הפך לתרפיה קבוצתית.
באחד הימים, עידודו ניגש אלי בבכי נוראי (שגרם לנהר הדמעות שלי להתחדש ולזרום שוב) ואמר לי שהם חיפשו בכל מקום ואין לו תמונה עם סבא !
כמובן שהייתי בטוחה שזאת טעות, שנחפש טוב טוב ונמצא.
לצערי, האפרוח שלי צדק וחוץ מתמונה ממסיבת הברית שלו, בה אבי מסתובב בגאווה גדולה כשהוא בזרועותיו ועוד תמונה אחת שמצאנו הרבה אחרי השבעה - אין לו תמונות עם אבי !
מיד לאחר השבעה ומאז בכל הזדמנות אני מתעדת כל רגע בחיינו המשפחתיים וממש משתדלת להצטלם עם הילדים, לדאוג שלסבתות ולסבא יהיו תמונות איתם ולנצור רגעים קסומים.






גם את המתבגר אני מצלמת בכל הזדמנות, למרות ניסיונות התחמקות ומחאה נמרצת מצידו.
אבל להעלות תמונות שלו אני לא מעיזה. בכל זאת מתבגר : )

אין תגובות:

פרסום תגובה

קצת עלי



אני יפית. נעים להכיר.
חובקת את האיש שלי כבר 20 שנים (טפו טפו :)) ואת שלושת הכוכבים שלנו בני 13,17.5 ו-11.
בנינו את ביתנו במושב בעמק איילון, המקום בו גדלתי ואחד המקומות היפים בארץ.
יזמת בנשמה, אוהבת טבע, ים, אוכל טעים, מכורה לדברים יפים, אוהבת לטייל בארץ ובחו"ל, לצלם ולקרוא.
אבל הכי הכי אני אוהבת ,לעבור בין חדרי הבית בשעת לילה מאוחרת, כשכולם ישנים, להקשיב לנשימות אהוביי , להסניף אותם ולהרגיש - תודה !