יום שני, 6 בפברואר 2012

מבולבלת

לפני שנתיים (וואו ... עבר כ"כ הרבה זמן ?!), לאחר שהייתי עקרת בית טיפוסית, כולל הקוקו, הטרנינג והכפכפים במשך 9 שנים רצופות, החלטתי שהגיע הזמן !
הזמן למה ? לא היה ברור בדיוק למה אבל היה לי ברור שדי ! מיציתי !
אחרי תקופה קצרה של 3 חודשים שבהם היה לי ברור שאני צריכה לעשות משהו עם עצמי (ולא . זה לא יכול להיות לצאת לעבוד במשרד מ -8:00 עד 17:00 ), הבריק לי רעיון ! אני אפתח חנות בבית !
באותה שנייה שהרוכב אמר שהוא תומך, התחילה עשייה אינטנסיבית ומטריפת חושים !
התחלתי לפנות את המרתף ששימש עד אז כמחסן/פח הזבל של הבית.
הזזנו, סידרנו...  פיניתי, זרקתי, תרמתי ואז ... התחיל החלק הכייפי !
צבענו, תלינו מדפים, הזמנו אינסטרומנטים שונים בהזמנה מיוחדת אצל רתך, הזמנתי ריהוט לחנות...
ואז ... הגיע החלק היותר כייפי !
שופינג !  יצאתי למסע רכישות לחנות. בגדים... תיקים... תכשיטים... נעליים... כלי בית...
הקמתי עסק ביתי.  אני ! עקרת הבית הקימה חנות ביתית קסומה שסיפקה חוויה ועונג רב לי ולנשים נפלאות בסביבתי.
ארגנתי ואירחתי ערבי נשים מרתקים, ימי מכירות מרוכזים ופרויקט אחד ע נ ק - יריד אביב כפרי שגרם לי אושר צרוף החל מהרגע בו הפציע בראשי הרעיון ועד לרגע בו ראיתי את החניה מפוצצת ברכבים ואת כמויות האנשים  האדירות שזורמות אל חצר ביתי.






והיו גם הפעלות לילדים - 




אותו יריד, עליו כתבה גם הדר , היה זה שבעצם גרם לי לסגור את החנות הקטנה והמטריפה שלי.
כל כך נהנתי להפיק את היריד, להתרוצץ... לדאוג... לא לישון בלילות... ובסוף כמובן לקצור את הפירות.
ואז...  בבוקר שאחרי, הגיעה הריקנות הגדולה וההבנה שאני לא רוצה יותר ! שלא מעניין לי יותר !
בשילוב עם הצעה שהגיעה ממכרה... החלטתי לסגור ! היה לי ברור שהחנות לא יכולה להגיע גבוה יותר ממה שהגיעה, שאין מספיק פוטנציאל בסביבה וגם שאני לא במקום הנכון לי.
תוך פחות מחודש ערכתי מכירות חיסול,סגרתי את החנות ונכנסתי במלוא המרץ לשותפות בהקמת אתר קופונים!
כזאת אני... אימפולסיבית חסרת תקנה.
כשאני רוצה (או לא רוצה) משהו, זה חייב להיות כאן ועכשיו ! אני פשוט גרועה בדחיית סיפוקים.
4 חודשים עסקתי בהקמת האתר ובניית התשתית הטכנית,העסקית והשיווקית.
מדברים מסוימים בעשייה נהנתי מאד, מחלקם פחות.
לאחר שהבנתי שהאתר לא הולך לכיוון שאני מאמינה בו, לא אהבתי את הדרך בה התנהלו הדברים והכיוון אליו זרמו, נפרדתי משותפתי ומהאתר ו...    היר איי אם ! מובטלת שנית !
הפעם, למרות הצעות ופניות שונות שקיבלתי, החלטתי על תקופת צינון (רק בלי האפצ'י ).
פתאום גיליתי שאני לא יודעת מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה. מה אני הכי אוהבת ? למה אני הכי מתחברת ?
למרות החשש הגדול להיות עסוקה בהרבה כלום (חשש שלצערי התגלה כמוצדק), החלטתי להימנע מרעשים סביבתיים, לעשות פאוזה ולהתחבר לעצמי.
בינתיים אני עוזרת לרוכב לספר את סיפור חייו (שכך או אחרת, הוא גם סיפור חיי), משווקת דפי פייסבוק של נשות עסקים שלא אוהבות לעסוק בשיווק אבל יודעות שחייבים.
 מייעצת, תומכת ועוזרת לאחותי האהובה עם הבייבי החדש שלה (החמישי במספר ! שאפו ! ).
עברו 5 חודשים ואני עדיין מתחברת... יודעת כבר שאני יכולה ומסוגלת... שהייתי שם , הצלחתי בעשייה ויש לי את זה...
אבל עדיין מבולבלת . עדיין לא מצליחה לחבר את כל חלקי הפאזל.
רוצה ובשלה להתחיל ללמוד סופסוף... אבל מה ללמוד ?

אז אני מבולבלת אבל יודעת שייצא מזה משהו טוב :)

אין תגובות:

פרסום תגובה

קצת עלי



אני יפית. נעים להכיר.
חובקת את האיש שלי כבר 20 שנים (טפו טפו :)) ואת שלושת הכוכבים שלנו בני 13,17.5 ו-11.
בנינו את ביתנו במושב בעמק איילון, המקום בו גדלתי ואחד המקומות היפים בארץ.
יזמת בנשמה, אוהבת טבע, ים, אוכל טעים, מכורה לדברים יפים, אוהבת לטייל בארץ ובחו"ל, לצלם ולקרוא.
אבל הכי הכי אני אוהבת ,לעבור בין חדרי הבית בשעת לילה מאוחרת, כשכולם ישנים, להקשיב לנשימות אהוביי , להסניף אותם ולהרגיש - תודה !